עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חיפוש
ארכיון
מאי 2018  (1)
הצגה עצמית כנדרש
13/05/2018 23:34
Gypsie Blogger
אהבה, אכזבה, הומור
אז סגרו לי את ישראבלוג, ומאז אני מחפשת את פורקני במרחב האינטרנטי. איך לא חשבתי פשוט לחפש "בלוג" בגוגל עד כה - נשגב מבינתי.

אז אני הג'יפסי, יענתו צוענייה, לא ברור למה החלטתי ללכת על השם הזה אי שם בחטיבת הביניים, אבל מפאת פרטיותי, וכדי שאשכרה אזכור מה הבלוג שלי (אמנזיה בשנות ה-20 יכולה להיות מסוכנת מאוד, ילדים), אני פשוט נשארת איתו. לא צוענייה ולא נעליים.

אני ילדה בסה"כ, בתחילת חיי. עוד לא היו לי הישגים ששינו את פני העולם, עוד לא הטבעתי את חותמי בדפי ההיסטוריה. לא סביר שזה יקרה גם.
סה"כ סטנדרטית, בת לשני הורים אחד מזרחי אחד אשכנזי, מגיעה מעיר סטנדרטית עם תושבים סטנדרטיים, למדתי בבצפר סטנדרטי והתגייסתי לצבא, כמו כל סטנדרט אליו הרגילו אותי. השתחררתי מהצבא ובאופן סטנדרטי, טיילת קצת, לא יותר מדי, והלכתי ללמוד את התואר הכי סטנדרטי במדינת ישראל.
אידאלים סטנדרטים וסטנדרטים סטנדרטיים. 
לא יפה במיוחד, או רזה במיוחד, לא חכמה במיוחד ולא מקסימה במיוחד. אני כמו שתקראו לזה - בן אדם די רגיל ונורמטיבי.
היו לי שברוני לב בדיוק כמו לכל אחד אחר, והייתה לי אהבה גדולה בדיוק כמו לכל אחד אחר. וזה לא עבד, בדיוק כמו מליוני סיפורים, ספרים וסרטים ושירים ובלדות שנכתבו עד כה.

מה שאני כן עושה בצורה הכי טובה שאי פעם ראיתם - זה משגעת את עצמי.
אני יודעת אני יודעת, זה דבר נורא נורמלי - בחורה אוכלת סרטים, מה עוד חדש?

אבל אני הקולנוע רב-חן שמתחולל אצלי בראש רק מי שידבק בי יצליח לראות ולהבין.

אז מהו הסרט הראשון לאג'נדה - האם לשלוח לו הודעה או לא? (אה, לו זה קצת כללי מדי, הכוונה לאקס שפצפץ לי את הלב, אי שם לפני שלוש שנים, אבל אני רק הבנתי ש-די! לפני שנה וחצי, שם סיימנו את זה ומאז לא דיברנו).לא ברור איך פתאום לפני שבוע חשבתי לעשות את זה, אחרי שבשנה וחצי האחרונות בכל פעם שהוא הוזכר בשיחה או שראיתי אותו בסביבה צילבתי את אצבעותיי וירקתי שלוש פעמים.
אבל אני החלטתי שצריך לשלוח לו הודעה. להלן - סרט, מתוך הכחול שיש לי מתחת לעין, בלי שום טריגר.

ההודעה לא אמורה להתחיל שום דבר חדש בינינו. ברוך ג'ה, יש לי חבר מקסים שאני אוהבת. אנחנו עוברים לגור ביחד ואין לי אפילו חשש קטן בלב שהשמוק מתאים לי יותר ממנו.
ההודעה לא אמורה גם לחזור לקשר איתו. היא לא אמורה לעשות לו ננה בננה שהצלחתי בלעדיו. היא באופן כללי לא אמורה לעשות שום דבר חוץ מלספק יציר בלתי מוסבר שהשתלט עליי לפני שבוע - לשלוח לו גיף שהיה מצחיק אותו נורא. לו היינו מדברים, THAT IS.

ואני סמוכה ובטוחה שהוא חושב עליי לפעמים. למעשה אני כל כך סמוכה ובטוחה שאני ממש כל רגע (כבר שנה וחצי) מחכה להודעה ממנו שתתחנן לחזור להיות לפחות ידיד שלי, אם לא יותר. אני כל כך בטוחה שהוא עדיין חושב עליי ומתגעגע, וכמה לשיחה קצרה איתי, או שסתם נלך ביחד לסרט גיבורי על כמו שכל כך אהבנו, או להצגה הזאת שראינו לפחות פעמיים כבר, אבל היא פשוט כל כך מדהימה שחייבים ללכת שוב. 
או שסתם נראה בבית סרט על גברים בגטקס. או את הסדרה ששנינו יודעים בעל פה. 
אבל כמו כל דבר שאני סמוכה ובטוחה בו - הוא לא התגשם. כמו שנטע לא תזכה באירוויזיון בגלל פוליטיקה (זה דווקא שמחתי שטעיתי), כמו שלא ירד גשם בסופ"ש כשאני חוזרת להורים ואני סוף סוף אוכל ללכת לים (טועה כל פעם), כמו שרק עוד צלחת פסטה לא תעשה כלום לירכיים שלי (אוף) - אני תמיד מתבדה והדברים האלו לעולם לא מתגשמים.

אז למה אני בטוחה שלא יקרה לי כלום אם אני אשלח לו הודעה אחת קטנה?
אני לא יודעת, אולי סוף סוף סלחתי לו, ואני מרגישה צורך בלתי מוסבר ליידע אותו בדבר. אולי כי אני אמרתי לו לא ליצור איתי קשר, ולכן הוא לא יוצר. אולי אני רוצה לסמן לו שזה בטוח בשבילו להתקרב אליי עכשיו מבלי שאוריד לו כיסא לפנים (במחילה על האלימות). אולי אני סתם מתגעגעת אליו כחבר וכרע. אולי אני סתם רוצה לשמוע מה שלומו. אני יודעת שיש לו מישהי חדשה, זה נראה שטוב לו. אני אשמח לשמוע. אני אשמח לשמוע שטוב לו בלעדיי. ככה אוכל סוף סוף להפסיק לחכות לו שייצור קשר כדי שאוכל לדחות אותו על הסף. 
אולי אני אבין דברים על עצמי, כמו היכולת שלי לסלוח שאימצתי איכשהו השנה, יכולת שמעולם לא הייתה לי (קרראאאאא [יענו עורב]). 
אולי אני סוף סוף אוכל לישון בשקט בלילה. אולי אני סוף סוף איישר את הכתפיים השמוטות שלי, ואצא לרקוד כמו שיצאתי פעם. 

ואולי, זו פשוט גחמה שתעבור. ועדיף שתעבור, כי שום דבר טוב לא יצא לי מלחזור לקשר עם השמוק הזה. 
אולי אני פשוט צריכה להפסיק מה שאני עושה, לקחת רום וקולה (שבאופן אירוני, זה גם המשקה שלו) לעשן סיגריה ולהפסיק לחשוב לרגע.
אבל כמובן שקל להגיד למוח שלי לסתום תפה בערך כמו שקל לעשות שלום באפריקה.

איך להחליט, איך להחליט?
אני יודעת, נטיל מטבע - שני הצדדים שלה פלי.
אווו, את הפלי.

טוב. מספיק. זכויות נשים בעבודה חשוב יותר בשעה לילית זו.
אני אעדכן בתוצאות.
לילה טוב, ומקווה שלא יהיו HATERS בקהל, כי תכלס מי אתם שתגידו לי.
3 תגובות